פסק-דין בתיק עת"מ 22319-04-10

א.      עתירה בעניין חובות ארנונה ומים בגין נכס ברח' דרך בן צבי 72 ת"א (להלן: " הנכס").

ב.       העובדות הרלוונטיות הצריכות לענייננו הן כדלהלן:

לא שנוי במחלוקת כי עד לשנת 2009 היה העותר רשום כמי שמחזיק בנכס. ביום 30.7.1989 לאחר ביקור שנערך בנכס שונה סיווגה של יחידה המצויה בנכס, בשטח של 25 מטר, ממגורים לשימוש שלא למגורים.

ביום 26.11.1991 בוצעה בנכס ביקורת מדידה, בעקבותיה התברר כי בנכס מחזיק העותר ואחיו, המשיב 2, וניתנה הוראה לאחד את שני חשבונות הארנונה לשטח כולל של 156 מ"ר, בשימוש לבית מלאכה. ביום 21.11.1993 בוצעה ביקורת נוספת בנכס בעקבותיה עודכן שטח הנכס ל-170 מ"ר וזאת מיום 1.8.1993.

ביום 5.5.2004 נערך בנכס דו"ח סוקר נוסף, בעקבותיו נמצא כי הנכס נמצא בשימוש בית מלאכה לייצור תריסים, והשטח עודכן ל-161 מ"ר מיום 1.1.2004.

לטענת העירייה עד למועד 12.2005 שולמו חשבונות הארנונה בגין הנכס כסדרם, והחל מחודש ספטמבר 2006 חדל העותר מלשלם את חשבונות הארנונה.

ביום 27.11.2006 נשלחה לעותר דרישה לפני נקיטת הליכים (נספח 8 לתגובת העירייה).

בחודש מרץ 2007 ביצעה העירייה עיקול ברישום בכתובת הנכס (נספח 9 לתגובת העירייה).

ביום 14.5.2007 נמסרה לעותר דרישה נוספת לתשלום החוב.

ביום 5.10.2007 ביקשה העירייה לבצע הוצאת מיטלטלין, אשר בסופו של דבר לא בוצעה (נספח 11 לתגובת העירייה). כמו כן ביום 19.2.2008 פעלה העירייה לביצוע עיקול ברישום של מיטלטלין בכתובת העותר, אולם לטענת העירייה, לנוכח הכדאיות הנמוכה במימוש המיטלטלין, לא בוצע העיקול.

ביום 12.8.2008 ביקשה העירייה להוציא צו עיקול על נכסי העותר המצויים בידי צד ג'.

ביום 11.5.2009 פנה העותר לעירייה במכתב וטען כי שטח הנכס קטן בכ-25 מטר מהשטח המופיע בחיובי הארנונה. עוד טען שמחצית מהשטח אינו משמש לעסק, אלא למגורים וכי בעניין זה פנה העותר לעירייה בבקשה לשינוי יעוד לפני כ-4.5 שנים. העותר ביקש " לנכות כ-4.5 שנים של שינוי יעוד + כ-25 מ' שאינם קיימים" (נספח 18 לתגובת העירייה). 

ביום 14.6.2009 דחה מנהל הארנונה את השגת העותר בנימוקים הבאים, המופיעים בתשובת מנהל הארנונה (נספח 18 לתגובת העירייה):

" 1. במענה לבקשתך לשינוי שטח הנכס, הריני להשיבך כי בביקורת שנערכה בנכס, נמצא כי ישנו חלק מסוים שסגור בקיר גבס ללא אפשרות כניסה אליו ולא ידוע למי הוא שייך, ולפיכך, לא ניתן לקבוע את שטח הנכס.

2. לעניין בקשתך לסיווג חלק מהנכס בשימוש מגורים הריני להשיבך כי בביקורת שנערכה במקום לא נמצא שמתנהל משק בית שוטף. העובדה כי מאוחסנים בנכס מסוים חפצים הנחזים להיות "חפצי בית" אין בה כדי להפוך נכס מסחרי (כפי שהנכס שבנדון) ולשנותו לנכס בעל אופי "למגורים".

3. כמו כן, הריני להוסיף ולציין כי באם בוחר אדם להקצות לו במשרדו מקום למנוחה, מסיבותיו שלו אין בכך לקבוע כי המקום משמש למגורים, על כך המשתמע מהמושג "מקום מגוריו של אדם".

ביום 15.10.2009 פנה ב"כ העותר למשיבה במכתב שבו טען כי חיובי הארנונה נערכו על בסיס הנחה שגויה כי העותר המחזיק הבלעדי במקרקעין בשטח של 163 מ"ר המשמשים כנכס עסקי.

ב"כ העותר הבהיר כי הנכס, מושא חשבון הארנונה, שימש כבית מלאכה לתריסים, וזכויות החזקה בנכס נרכשו על ידי העותר ואחיו מחברת עמידר.

ב"כ העותר טען במכתבו כי בשנת 1997 נפרדו דרכיהם העסקיות של העותר והמשיב 2, והחזקה בנכס חולקה ביניהם בשווה. זאת, באמצעות יציקת קיר בטון המפריד בין שני החלקים, כאשר כל אחת מהיחידות בשטח של 81.5 מ"ר בלבד. עוד טען ב"כ העותר במכתבו, כי משנת 2004 הסב העותר את החלק שברשותו למקום מגורים המשמש למגוריו.